בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד שמחייב את חברת הביטוח לפצות נפגע בתאונת-דרכים

א.        ביום 29.8.96 נפגע המשיב 1(להלן המשיב) - שהיה מבוטח אצל המבקשת - בתאונת דרכים. ביום 17.9.07 פסק בית המשפט המחוזי למשיב פיצוי בסך 4,150,000 ש"ח (הסכום לאחר ניכוי תשלומים תכופים ותגמולי מל"ל). המבקשת ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, וביום 18.11.07 קיבל בית המשפט את הבקשה חלקית, וקבע כי 1,800,000 ש"ח יועברו לחשבון נאמנות שינוהל על ידי בא כוח המשיב. בית המשפט הסכים להניח - "מטעמי זהירות" - שערעור המבקשת "אינו משולל יסוד" (ולצורך העניין אצא אף אני מהנחה זו), ומצא שבשקלול בין הצרכים המידיים של המשיב, לבין החשש שככל שיתקבל הערעור לא יוכל המשיב להשיב את הכספים - עיכוב כאמור מהווה איזון ראוי.

ב.        ביום 30.10.07 הוגש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין (ע"א 9195/07), וביום 2.12.07 הוגשה הבקשה הנוכחית - להרחבת עיכוב הביצוע. הערעור אמנם מתייחס גם לגובה הפיצויים שנפסקו בראשי הנזק השונים, אך בעיקר מופנה הוא כלפי שאלת הניכוי הרעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי. נטען כי בית המשפט קיבל את גרסת המבקשת לפיה נפגע המשיב בתאונת עבודה, ולפיכך חל סעיף 82 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) - וזאת על אף שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתאונה כתאונת עבודה, לאחר פניה מאוחרת. נטען כי הסכום השנוי במחלוקת גדול בפועל ממלוא הפיצוי שנפסק. במקביל הציעה המבקשת להמשיך לשלם למשיב תשלומים תכופים, ולהפקיד את מלוא הסכום בנאמנות. בתגובה (מיום 10.12.07) טוען המשיב: (1) כי מאחר שהבקשה לעיכוב ביצוע התקבלה חלקית, אין המבקשת יכולה לערער עליה; (2) כי סיכויי הערעור נמוכים; (3) כי לא הוכח קושי בהשבת הסכום ככל שיתקבל הערעור, ושטענה זו לא לוותה בתצהיר כנדרש.  עוד נטען כי המבקשת עשתה דין לעצמה, ולא שילמה למשיב את הסכום שלא עוכב.

ג.        לאחר העיון סברתי כי יש להגדיל במידה מסוימת את הסכום שיופקד בנאמנות, אך ראשית לעניין הסמכות. תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:

"468. עיכוב ביצוע על פי בית המשפט שלערעור

סירב בית המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית המשפט שלערעור לצוות על העיכוב".

לשיטת המשיב כיון שבית המשפט קמא לא "סירב" לבקשה לעיכוב ביצוע - יש לדחות את הבקשה על הסף. אין להלום טענה זו, וחבל שנטענה. "הסירוב עליו מדברת אותה תקנה הינו אף סירוב חלקי, שיכול להתבטא בצורות שונות. כך למשל, במקרה של פסק דין כספי, סירוב חלקי משמעו עיכוב של חלק מן הסכום הפסוק" (ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (לא פורסם) - השופט גרוניס; ב"ש 227/83 גולדברג נ' גולדברג, פ"ד לז(2) 778; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (1995) 863, הערה 379).

ד.        לגופו של עניין סברתי כי המבקשת אמנם לא הגישה תצהיר כנדרש להוכחת טענותיה העובדתיות, אך המדובר בסכום ניכר ביותר, ולכאורה קם חשש לגבי אפשרות ההשבה. "חשש זה אינו מייחד עצמו למשיבים דנן דווקא, והדעת נותנת כי אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכום בסדר גודל זה" (ע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אטיאס (לא פורסם); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (לא פורסם)) - ובנסיבות המקרה שלפנינו יש לו גם ראשית אחיזה פרטנית. בנסיבות יוגדל הסכום שיעוכב ל-2,100,000 ש"ח, בתנאים שנקבעו בבית המשפט קמא. הגדלה זו כפופה לכך שאת יתרת הסכום תעביר המבקשת למשיב בתוך 15 יום, וההפקדה בנאמנות תיעשה תוך 30 יום. ככל שלא ייעשה כן, תישאר החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

ה.        חרף התוצאה, הנה בהתחשב בטענת המשיב, שהגם שלא לוותה בתצהיר איני רואה סיבה לפקפק בה, כי למרות ההחלטה הברורה של בית המשפט המחוזי לא העבירה המבקשת את הסכום שלא עוכב, ובכך שהבקשה הנוכחית הוגשה כשבועיים לאחר מתן ההחלטה בבית המשפט קמא ועד לתגובת המשיב חלפו 8 ימים נוספים והסכום לא הועבר - תשא המבקשת בשכר טרחתו של בא כוח המשיב בבקשה זו בסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ג' בטבת תשס"ח (12.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עש + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il